המשפט הכי גדול של פרידמן ב'חלומות בהקיציס'
רנה וג'ורג'ט מגריט וכלבם אחרי המלחמה
 
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על השיר 'רנה וג'ורג'ט מגריט וכלבם אחרי המלחמה'.
השיר הוא חלק מהאלבום "Hearts and Bones" של פול סיימון. האלבום יצא בשנת 1983 והיה אמור להיות אלבום איחוד בין סיימון לגורפינקל, רעיון שנכשל מכיוון שגורפינקל התנגד לאופי האישי של השירים בו וטען שאינו מייצג אותו.



עד לא מזמן ההסבר שהכרתי לשיר היה שכלתני: פול סיימון ניסה לממש את הציור הסוריאליסטי במילים ולחן. הרעיון היה לכתוב שיר סוריאליסטי על אמן סוריאליסטי. יסוד היצירה הסוריאליסטית מחבר בין שני גורמים שאין ביניהן קשר או היתכנות. באופן כמעט מוחלט יצירותיו של רנה מגריט קוראות תיגר על המציאות אותה אנחנו מכירים ומציגות סיטואציות סוריאליסטיות שונות.
(להמשך האייטם)
פסלים על גלגלים - רשמים מהתערוכה
בשבוע שעבר קראתי אייטם קצר על תערוכה שמתקיימת במוזיאון תל אביב, התערוכה נקראת 'פסלים על גלגלים' ומוצגות בה מכוניות אגדיות מעוצבות. הכתבה מיד הקפיצה לראשי את עומר, האחיין שלי, שעוד לא מלאו לו שנתיים וחצי , אבל הוא מצליח לזהות כמעט כל אוטו. אחרי תיאום קצר עם אחותי התייצבנו היום בשעות הבוקר במוזיאון. עומר הגיע שמח וטוב לב כהרגלו, כשפתאום הוא קלט מה מחכה לו מעבר לעמדת השוער והתחיל לצעוק בקולי קולות: ב.מ.וו, מיני....
כשעברנו את מחסום הכניסה התקשנו לעצור אותו, הוא כל כך אוהב מכוניות ורק רצה לראות מקרוב ולגעת בגן העדן הקטן שנגלה לנגד עיניו לפני רגע.

הב.מ.וו שקושטה על ידי רוי ליכטנשטיין - פופ ארט על גלגלים




יוקללה - הוראות הפעלה
 פעמים רבות שמעתי אנשים אומרים "הלוואי שהיית יודע לנגן, חבל שלא התחלתי עם זה בגיל צעיר". אז אם אתם LATE BLOOMERS או מוסיקאים שמחפשים גיוון ההמלצה שלי בשבילכם היא יוקללה.
יוקללה הוא אחד הכלים הכי קלים לנגינה, יש לו ארבעה מיתרים והוא מגיע מהוואי.

התחלתי לרחרח לגביי היוקללה אחרי שראיתי סרטון של פול מקרטני ביו טיוב שם הוא סיפר שהוא, ג'ון וג'ורג' התחילו את לימודי הנגינה שלהם על היוקללה. חיפשתי באינטרנט איפה אפשר לקנות כלי כזה וראיתי שחנויות מוסיקה רבות מוכרות כלים כאלה. ניגשתי לסניף כלי זמר בצומת ביל"ו וראיתי שהם מוכרים יוקללה של חברת MAHALO.
'Pomplamoose' - אחד הדברים המגניבים ששמעתי לאחרונה
לפני כמה שבועות נחשפתי (על ידי אסף סיטון) להרכב 'Pomplamoose'.
מדובר בבחור ובחורה מלוס אנג'לס שמפיקים ביצועים ביתיים משלהם לקלאסיקות מוכרות ולחומרים מקוריים. בשבועיים האחרונים הם הפכו ללהיט חם מאוד ביו טיוב ובפייסבוק להם זוכים לכמה מיליונים של צפיות לביצועים המגניבים שלהם.
הביצוע הראשון שלהם ששמעתי היה של השיר Single Ladies של ביונסה.

ההרכב מצא חן בעיניי מכמה סיבות ראשית, נראה שעולם עריכת האודיו והוידאו משולבים אצלהם בצורה מאוד מעניינת,
הכנת ה'קליפ' היא חלק מובנה מתהליך ההקלטה, כבר לא מדובר בהקלטת אודיו שעליה עושים התאמת שפתיים (ליפסינג) בשלב מאוחר יותר. מעניין שכל המניפולציות שנעשות על השירה (סקראצינג' ומשחק בדיליי) באות לידי ביטוי גם בוידאו.


בסוף פשוט נשבר לי מכל הטכנולוגיה, חזרתי לנייד הישן והטוב שלי
כבנאדם, אפשר להגדיר אותי כחולה גאדג'טים, EARLY ADAPTOR ושפן נסיונות של כל חברה שמייצרת משהו חשמלי. אבל בכל הנוגע לסלולאר תמיד הצנעתי לכת. "טלפון, הוא רק טלפון" אמרתי. הוא נועד לשיחות ומקסימום לשליחת SMS, לא יותר. האבולוציה של הנוקיות (3100, 6100, 6021) הביאה אותי אל ה-6230I שהוא אחלה מכשיר טלפון שגם יודע לנגן MP3 וגם תומך בבלו טות' הייתי בנאדם מאושר.
ישראל מתייבשת? יופי!
ישראל מתייבשת, וגם אם השנה תהיה שנה גשומה... זה לא יעזור, זה קורה גם באוסטרליה, בנמיביה ובתורכיה, ישראל מתייבשת... אז כשאתם עושים פיפי, בבקשה, תשתמשו בידית הקטנה, אההה.. וגם בימים שאתם לא פוגשים אנשים, אם תוכלו לא לצחצח שיניים בבוקר, זה יהיה מצוין ואם תוכלו לא להשקות את העציצים שלכם ולשים באקווריום 20% פחות מים זה ישמח אותנו מאוד. כי ישראל מתייבשת.

בכל פעם שאני רואה את התשדיר "ישראל מתייבשת", אני מתעצבן. גם כואב לי לראות את עור הפנים של רננה רז נהרס ככה, בבת אחת. אבל בעיקר מפריע לי הרעיון הבסיסי והחצוף שמאחוריו. בבסיסו, כל העניין במדינה הוא ההסכם בינה לבין האזרח. האזרח מצדו מתחייב לעשות צבא, מילואים ולשלם מיסים (הרבה מיסים) והמדינה מצדה מתחייבת לדאוג לצרכיו הבסיסיים (לפחות). בכל חודש אני נותן למדינת ישראל יותר מחצי מכל מה שאני מרוויח. תמורת הכסף הזה אני מצפה לרמת שירותים טובה. אחד מהדברים הבסיסיים (אם לא הבסיסי שבהם) אותו אני מצפה לקבל מהמדינה הוא מים.

רנסנס בתחת שלי
בשבוע שעבר חזרתי מירח דבש מאוחר וחלומי באיטליה. המסלול כלל נחיתה ברומא, בריחה לטוסקנה, הזדנגפות בפירנצה ולסיום אנשלוס זריז על חנויות הבגדים במילאנו. מעבר להנאה הכללית, הטיול הזה החזיר אותי לימי הלא רחוקים (2003) כסטודנט לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. לימודי המבואות נגעו באמנות הקלאסית (יוון העתיקה), אמנות ימי הביניים, אמנות האסלאם ובאמנות מודרנית.

הלכתי ללמוד את תולדות האמנות כדי לרכוש שפה, להבין כיצד אמנים ממירים רגשות לציורים ופסלים ואיך עובד הלך המחשבה האנושי. למרבה ההפתעה, מכל נושאי הלימוד אהבתי הכי הרבה את אמנות ימי הביניים. בעוד כל התלמידים הסתכלו בעיניים בורקות על היצירות ההומניסטיות של הרנסנס ומלמלו לעצמם "הו, זה כל כך הומני", "הו, זה שם את האדם במרכז" אני נמשכתי ישר לכנסיות האפלות, למפלצות ולדמויות המעוותות.

היה שלום מסייה עזרא שעיה
אהרון ברק אמר לא מזמן ש"המוות אף פעם לא מפתיע, אבל הוא בא בהפתעה" וכך, מותך בא לי פתע, בשיחת טלפון עצובה של חגית בתך ביום ראשון בבוקר. בלי פרידה, בלי מילות סיכום, כך, נותקנו במפתיע.

פגשתי את עזרא שעיה בפעם הראשונה באוניברסיטה, בסמינר באומנות ימי הביניים של ד"ר נעמי מאירי-דן. עזרא נכח בשיעור בתור שומע חופשי. הוא ישב בחלקה האחורי של הכיתה, הקשיב בקשב רב ועיניו הסקרניות חקרו ביסודיות את הנעשה. הדבר היחיד שעודד את עזרא לדבר היה טעויות הגייה של המרצה. "נעמי, אם יורשה לי", "אומרים כפר קנא, לא כפר כנא" היה אומר בנימוס האופייני לו.
סוף סוף יש לי אתר משלי - איזה כיף!!!
כל כך הרבה זמן אני מחכה שיהיה לי אתר משלי. לפני חודשיים התחלנו לפתח ב'טוחן מדיה' מערכת אתרים אישית במחיר הוגן. השבוע יצאה הגרסא הראשונה לאוויר. המערכת עוצבה על בסיס בלוג 'וורדפרס' של מעצבת איטלקיה. מערכת הניהול היא מבית 'טוחן מדיה'.

האתגר המקצועי שלנו במוצר הזה הוא לענות על מקסימום צרכים שבלוג יכול ליצור. האתר כולל מערכת בלוגים, מערכת תגובות עם התראה למייל, אפשרות להטמיע ווידג'טים ותוכן וידאו מוטמע, מאגר מאמרים וכו'. אני מאמין שבקרוב נשדרג את העיצוב ונעבור מהעיצוב של ה'איטלקיה' לעיצוב של שמוליק גרנית.
אורי פז (1977-)
נשוי לגלית, אבא לאיתי, מצחיק, שמן, אוסף גיטרות וכלי נגינה בכפייתיות, מנגן בגיטרה בס, צלם סטילס חובב, אוהב לערוך בוידאו, אוהב לאכול, אוהב לאכול אוכל בוכרי, אוהב לאכול חומוס (אבו חסן, סעיד בעכו, לבנונית בנס ציונה).


Facebook
Facebook
טוחן מדיה | סטודיו גרנית


כל הזכויות שמורות לאורי פז 2010
טוחן מדיה בניית אתרים